הסיפור האישי שלי
אני עו"ד במקצועי ובעל תואר מוסמך למשפטים מטעם אוניברסיטת תל אביב. אני עוסק (לבד שנים מזה עבודה בעריכת דין) למעלה מ-30 שנה בתחום טעמי המקרא והוראתם במסגרות שונות. נעימה, באופן מפרש את התפילה באמצעות ההבעה המוסיקלית וטעמי המקרא.
לעסוק בתפקידים של טעמי המקרא בשבתי בשנת 1989 תלמידי בישיבת ההסדר כרם ביבנה. התחיל ללמוד את הנושא אצל מיכאל פרלמן ז"ל, איש קבוצת יבנה, שהוא אבי שיטת חלוקת הפסוקים באמצעות קורות. באמצעותו נחשפתי למשמעויות הנסתרות של טעמי המקרא ולפשרן הפרשני.
1761859057000
טיפ שבועי לפרשת לך לך
הפטרה: הערות על קריאה ופיסוק הכתובים [על סוגי העצים במדבר] השבת נקרא בתורה את פרשת לך לך. ההפטרה שנקרא השבת לקוחה מתוך נבואות הנחמה שבספר ישעיה: "לָ֤מָּה תֹאמַר֙ יַֽעֲקֹ֔ב וּתְדַבֵּ֖ר יִשְׂרָאֵ֑ל" (ישעיה מ, כז). על המנהגים השונים בקריאת ההפטרה לפרשת לך לך, ראו: א' שנאן, מסע בנביאים פירוש ישראלי חדש, ירושלים תשפ"ד, עמ' 30. על תוכן ההפטרה ראו א' אלדר, "הפטרת לך לך" בתוך: מפטירין בנביא עיונים בהפטרות ובדברי הנביאים, ירושלים תש"ע, עמ' 202–204.הטעם לקביעת הפטרה זו כהפטרת פרשת לך לך אינו מובהק. יש המפרשים את אחד מפסוקי ההפטרה "מִ֤י הֵעִיר֙ מִמִּזְרָ֔ח" (מא, ב) כמתייחס לאברהם אבינו. כך למשל מפרש רש"י: "מי העיר את אברהם להביאו מארם, שהיא במזרח,...". פרשתנו פותחת בצווי ה' לאברהם ללכת מן המזרח לארץ כנען. על כן ניתן לראות בפסוק זה את הפסוק המקשר בין הפרשה להפטרה.פירוש זה מבוסס אומנם על דברי מדרש (בראשית רבה ב, ג). ואולם, כמה מן המפרשים מייחסים את הפסוק לכורש מלך פרס ולא לאברהם אבינו. כך למשל כותב ר' יוסף קרא: "מי העיר רוח כורש מן המזרח לבוא ולצור על בבל". ואף ר' אברהם אבן עזרא המביא בתחילת דבריו את דברי מדרש בראשית רבה (ב, ג), כותב: "הקדמונים אמרו.. כי זה רמז על אברהם...והראייה, שאמר אחר כך 'זרע אברהם אוהבי' (להלן פסוק ח) גם זה נכון. ולפי דעתי שהוא רמז על כורש,...".נראה אפוא, כי קובעי ההפטרות הלכו על פי הגישה הבאה לידי ביטוי במדרש רבה.נאיר הפעם כמה נקודת על כמה פסוקים בהפטרתנו, ולבסוף נתייחס לפסוק אחד החורג מן ההפטרה, שעולה ממנו סוגיה מעניינת הקשורה לטעמי המקרא ולמוזיקה, שלא ניתן היה להתעלם ממנה אגב עיוננו בהפטרה.נפתח בהארה על פרק מ פסוק לא: "וְקוֹיֵ֤ יְקֹוָק֙ יַחֲלִ֣יפוּ כֹ֔חַ יַעֲל֥וּ אֵ֖בֶר כַּנְּשָׁרִ֑ים יָר֙וּצוּ֙ וְלֹ֣א יִיגָ֔עוּ יֵלְכ֖וּ וְלֹ֥א יִיעָֽפוּ". פסוק זה מהווה הנגדה לפסוק הקודם "וְיִֽעֲפ֥וּ נְעָרִ֖ים וְיִגָ֑עוּ וּבַחוּרִ֖ים כָּשׁ֥וֹל יִכָּשֵֽׁלוּ" (מ, ל), אבל קוֹיֵ֤ יְקֹוָק֙ – אלה הסומכים על ה' ובוטחים בו – להם מובטח כוח, הם יוכלו לעוף, כמו נשרים מבלי להתעייף (וראו דברי רד"ק בפירוש לפסוק: "אמר: הגוים כשול יכשלו, אבל ישראל, שהם קוי ה' בגלות ואפס כוחם, עוד יחליפו כוח – כמו העץ 'אם יכרת ועוד יחליף' (איוב יד, ז...").יש לשים לאופן קריאת המילה 'וְקוֹיֵ֤' בפסוק. במילה זו האות ו"ו מנוקדת בחולם, והאות י מנוקדת בצירי. מכאן שיש לבטא את האות י ולא את האות ו"ו, ועל אופן קריאת מילה זו כבר העמידנו רד"ק בפירושו לפסוק:"וקוי כתיב ביו"ד אחת לבד, והיא עי"ן הפועל, ויו"ד הרבים נעלמת מהמכתב ונשארה במבטא. (וראו גם דברי ר' ידידיה שלמה רפאל נוֹרְצִי בחיבורו מנחת ש"י לפסוק זה).פסוק נוסף שנבקש להאיר אודותיו הוא פסוק יד, הפותח חלק חדש בנבואה: "אַל־תִּֽירְאִי֙ תּוֹלַ֣עַת יַֽעֲקֹ֔ב מְתֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֤י עֲזַרְתִּיךְ֙ נְאֻם־יְקֹוָ֔ק וְגֹאֲלֵ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל". המילה תִּֽירְאִי שבפסוק, היא מלשון יראה. האות יו"ד במילה זו היא אות שורשית וממילא השווא שתחת האות רי"ש במילה זו הוא שווא נע (או גם ישעיה נד, ד). זאת בניגוד למילה 'תִּרְאִי' (ללא יו"ד ובשווא נח תחת האות רי"ש) שהיא לשון ראיה ולא לשון יראה. השורשים הללו דומים מבחינה לשונית והמושגים הללו: ראיה ויראה קשורים זה לזה גם מבחינה עניינית. כך למשל אנו מוצאים בפסוק (שמות יד, לא): "וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְקֹוָק֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְקֹוָ֑ק וַֽיַּאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיקֹוָ֔ק וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ". הראיה שראו ישראל על ים סוף, הובילה אותם ליראה מפניה ה' (וראו דברי ראב"ע בפירוש הארוך: כאשר ראו ישראל זאת המכה הגדולה יראו מהשם כמו 'וייראו ביום ההוא את ה' (שמואל-ב ו, ט).ולסיום נבקש לחרוג מעט מגבולות הפטרתנו המסתיימת על פי מנהג האשכנזים בפרק מא פסוק טז, אך לפי מנהג איטליה ותימן נמשכת גם אל פסוק יז "הָעֲנִיִּ֨ים וְהָאֶבְיוֹנִ֜ים מְבַקְשִׁ֥ים מַ֙יִם֙ וָאַ֔יִן...".בהמשך נבואה זו בא הפסוק: "אֶתֵּ֤ן בַּמִּדְבָּר֙ אֶ֣רֶז שִׁטָּ֔ה וַהֲדַ֖ס וְעֵ֣ץ שָׁ֑מֶן אָשִׂ֣ים בָּעֲרָבָ֗ה בְּר֛וֹשׁ תִּדְהָ֥ר וּתְאַשּׁ֖וּר יַחְדָּֽו" (יט). לפנינו נבואה על שפע מינים של עצים שיגדלו במדבר, במקום בו לא גדלים עצים. בלשוננו היום, העצים: ארז, שיטה והדס – הם שלושה מיני עצים שונים (וראו פירוש ראב"ע לפסוקנו), ואולם היו מרבותינו שראו בעצים אלה, מינים של עץ אחד, עץ הארז, וכך נאמר בתלמוד הבבלי: "דאמר רבה בר רב הונא: אמרי בי רב: עשרה מיני ארזים הם שנאמר 'אתן במדבר ארז שטה...". דרשה זו באה בתלמוד הבבלי, אגב דיון במשנה המתארת את אופן השאת המשואות על ראשי ההרים, המשואות שנועדו להודיע לעם ישראל לתפוצותיו על כך שהתחדש החודש (ראו משניות, ראש השנה פרק ב משניות ב–ג). מבחינת פיסוק הטעמים, הפסוק נחלק באתנחתא במילה 'שָׁ֑מֶן'. צלע א נחלקת בזקף במילה 'שִׁטָּ֔ה'. המילה 'אֶ֣רֶז' מוטעמת בטעם משרת-מונח. כלומר: על פי פיסוק הטעמים יש לקרא את הפסוק כך: "אֶתֵּ֤ן בַּמִּדְבָּר֙ אֶ֣רֶז שִׁטָּ֔ה – וַהֲדַ֖ס וְעֵ֣ץ שָׁ֑מֶן...". נמצא אפוא, כי צלע א נחלקת לשני מקטעים. הראשון בן ארבע מילים והשני בן שלוש מילים בלבד.פסוק זה הולחן על ידי המלחין הנודע דובי זלצר בשנת תשי"ט (השיר בוצע על ידי שלישיית שריד, שאחד מחבריה, נתן מילוא, הלך לעולמו בימים אלה בגיל 90, וכן על ידיי מבצעים נוספים), אלא שנראה שהמלחין נטל לעצמו חרות להוסיף לפסוק מילה שאיננה קיימת בו. יושם אל לב, כי בלחנו של דובי זלצר, המלים הן: "אתן במדבר נטע ארז – שיטה והדס ועץ שמן". לחלק הראשון של הפסוק נוספה המילה נטע: כך "הרוויח" המלחין את האיזון בין שני חלקי הצלע, ואולם הוסיף לפסוק מילה שלא הייתה ולא נבראה (נראה כי גם לגבי צלע ב, הלחן של דובי זלצר אינו תואם את פיסוק הטעמים, כי לפי הטעמים יש לקרוא: "אָשִׂ֣ים בָּעֲרָבָ֗ה, בְּר֛וֹשׁ תִּדְהָ֥ר וּתְאַשּׁ֖וּר – יַחְדָּֽו". אולם מלחנו של דובי זלצר משתמע כאילו נאמר: אשים –בערבה ברוש. נמצא אפוא כי הלחן של דובי זלצר אינו נאמן לנוסחו של הפסוק ואף לא לטעמיו (על זיהוי הארז המקראי ראו מאמרו של הרב עזריה אריאל "הארז –זיהויו", המעיין 219, תשרי תשע"ז, עמ' 63–72, ובמקורות המובאים שם).לסיכום: עסקנו הפעם במספר פסוקים מן ההפטרה ועמדנו על ענייני לשון בקריאתם. כמו כן הבאנו פסוק אחד שאינו בהפטרה אבל סמוך ונראה ממנה, והראנו את ההבדל שבין פיסוק הכתוב על פי הטעמים, לבין פיסוקו על פי הלחן החדש שנכתב למילותיו, לחן שהצריך הוספת מילה לפסוק ושינוי הפיסוק. שבת שלוםEdit Post Text