טיפ שבועי לפרשת בחקתי השבת נקרא בתורה את פרשת בחקתי ונסיים את קריאת ספר ויקרא. קריאת פרשת בחקתי סמוכה בדרך כלל לחג השבועות (ראו על כך בדברי ר' שמעון בן אלעזר בברייתא המובאת  בבבלי מגילה לא, ע"ב). במרכזה של הפרשה עומדת פרשת "הברכה והקללה". הפרשה פותחת בעשרה פסוקי ברכה (כו, ג–יג). ולאחריהם מפורטת רשימה גדולה של רעות רבות וצרות שיקרו לעם ישראל אם לא ישמע בקול ה' ולא יקיים את מצוותיו (כו, יד–מו. על הברכה והקללה בפרשתנו לעומת פרשת הברכה והקלה בספר דברים ראו פירוש רמב"ן לפרק כו, טו).             נראה כי תוכן מרכזי זה בפרשה הביא את מסדרי ההפטרה לקבוע כהפטרת פרשתנו את  פרק יז בספר ירמיה(ראו: הרב י. שרלו, "הפטרת בחוקותי"(בתוך): א. אלדר(עורך) מפטירין בנביא עיונים בהפטרות ובדברי הנביאים, ירושלים תש"ע, עמ' 263-261). בהפטרה זו מספר פסוקי קללה: "כה אמר  ה' ארור הגבר..." (יז, ה–ו)  ולאחר פסוקים אלה באים כמה פסוקי ברכה: "ברוך הגבר אשר יבטח..."  (ז–ח).            הפעם נדגים באמצעות פסוק מן ההפטרה את אחד הכללים של תורת פיסוק הטעמים. כפי שהזכרנו פעמים רבות בעבר, מערכת הטעמים הינה מערכת חלוקה מתמשכת של הפסוקים. מערכת זו כוללת טעמים מפסיקים מדרגות שונות. כל פסוק נחלק לשני חלקים וכל חלק נחלק אף הוא חלוקה משנית עד ליצירת יחידות  שאינן עולות באורכן על 2–3 מילים (ראו: מ' פרלמן, טעמי המקרא ותפקידיהם, תל-אביב תשמ"ג, עמ' יט-כא; ש' קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד, עמ' 14, 18–27).            במאמרים שכתבנו בעבר במסגרת "הטיפ השבועי" עמדנו על ההיררכיה שבין המפסיקים השונים וכיצד ניתן באמצעותה לפרש פסוקים על פי הטעמים. אחד הכללים החשובים בהקשר זה קובע כי אין שני טעמים מפסיקים (בפסוק אחד או ביחידה אחת) שהם שווים בכוח הפסקם. לעולם יהיה אחד המפסיקם גדול ממשנהו (פרלמן, שם, עמ' כה: קוגוט, שם, עמ' 19–20).             נשאלת אם כך השאלה, כיצד יש לנתח פסוקים כאשר באים בהם שני טעמים  מפסיקים זהים זה אחר זה (הקרויים 'טעמים מתרדפים')? למשל: כאשר באים שני זקיפים סמוכים – איזה זקף גדול מחברומבחינת כח הפיסוק?בעניין זה כלל נקוט בידינו: כאשר נקרים לפנינו שני טעמים מתרדפים (הבאים זה אחר זה) – המפסיק הראשון גדול בכוח פיסוקו מן השני (ראו: מ' פרלמן, חוג לטעמי המקרא, מס' 28).כלל זה יכול לסייע לנו בהבנת פירושם של פסוקים על פי הטעמים. דוגמה נאה לכך היא הפסוק: "ק֣וֹל קוֹרֵ֔א בַּמִּדְבָּ֕ר פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ יְקֹוָ֑ק יַשְּׁרוּ֙ בָּעֲרָבָ֔ה מְסִלָּ֖ה לֵאלֹהֵֽינוּ" (ישעיה מ, ג). הפסוק נחלק באתנחתא תחת שם ה'.  ענייננו בצלע א. כיצד יש לקרוא ולפרש את שלוש המילים הראשונות של הפסוק? האם יש לקרוא: קול קורא במדבר – פנו דרך ה'? או:  קול קורא: במדבר פנו דרך ה'?.על פי כללי התקבולות, מסתברת הקריאה: קול קורא: במדבר פנו דרך ה' (והחלק המקביל הוא: ישרו בערבה מסילה לאלהינו). במדבר – בערבה. פנו – ישרו (על התקבולת ראו דברי רשב"ם בפירושו לדברים לב, כג. ראו גם פירוש ראב"ע לבראשית מט, ג. לעומתם ראו דברי מלב"ים בהקדמה לפירוש לספר ישעיה. ראו דוגמאות ודיון בתופעה בכללותה אצל: ב"ש ברוש, "הוראת התקבולת בשירה המקראית", פורסם באתר מקראנט במרשתת: י' כדורי, "שירת המקרא – הא כיצד" (בתוך) צ' טלשיר (עורכת), ספרות המקרא מבואות ומחקרים, ירושלים תשע"א, עמ' 287–396). והנה נראה כי גם טעמי המקרא משקפים את הפירוש הזה. המילה 'קורא' מוטעמת בזקף ואף המילה 'במדבר' מוטעמת בזקף. על פי הכלל שהבאנו לעיל,  כוח פיסוקו של הזקף הראשון גדול מכוח פיסוקו של הזקף השני. על כן נראה כי הפירוש המתקבל מן הטעמים הוא שיש לקרוא את הפסוק כך: קול קורא: במדבר, פנו דרך ה' (ושלא כביטוי השגור בעברית בת זמננו: 'קול קורא במדבר', שמובנו: קול קורא שאין איש מקשיב לו. דוגמה לשימוש בביטוי זה במשמעות זו בזמננו  ראו במערכון "שבת שלום" של שלישיית 'הגשש החיוור'. מערכון זה הוא חלק מתוכניתם "קסיוס קליי נגד חלפון" משנת 1971. ראו באתר הספרייה הלאומית). ואכן מצאנו התייחסות פרשנית לעניין זה בפירושו של ר' יוסף אבן כספי לפסוק ואלה דבריו: "אין טעמו שהקול הקורא היה שוכן במדבר. אבל היה בשמים, בארץ, בישוב... ולכן שמו 'זקף' בשם 'קורא', וגעיא (זקף גדול) בשם 'במדבר'. על פי הדברים האלה, נבאר עתה פסוק מתוך הפטרת פרשתנו. הנביא פונה ואומר: "לָכֵן֙ הִנְנִ֣י מֽוֹדִיעָ֔ם בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֔את אוֹדִיעֵ֥ם אֶת־יָדִ֖י וְאֶת־גְּבֽוּרָתִ֑י וְיָדְע֖וּ כִּֽי־שְׁמִ֥י יְקֹוָֽק" (טז, כא). הפסוק נחלק באתנחתא במילה המוקפת  'וְאֶת־גְּבֽוּרָתִ֑י'.נתמקד בצלע א של הפסוק:  'לָכֵן֙ הִנְנִ֣י מֽוֹדִיעָ֔ם בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֔את אוֹדִיעֵ֥ם אֶת־יָדִ֖י וְאֶת־גְּבֽוּרָתִ֑י'. כיצד יש לקרוא  מילים אלה? האם יש לקרוא: לכן הנני מודיעם בפעם הזאת: אודיעם את ידי ואת גבורתי? או שמא יש לקרוא: "לכן הנני מודיעם: בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי"? האם המילים 'בפעם הזאת' הן חלק מן ההודעה או שהמילים הללו הם תיאור הזמן המתאר את מועד מסירת ההודעה?נביא תחילה מדברי שני מפרשים שעסקו בפסוק זה. ר' יוסף קרא (חי בין השנים 1130-1060. ראו סקירה אודות דרכו הפרשנית אצל: א' ראק, פרשני המקרא, ירושלים תשפ"א, עמ' 87–99) כותב בפירושו לפסוק: "כלומר בתחילה, עד שלא אושיעם מצרתם, אני נפרע  מהם בפעם הזאת, ואודיעם את ידי את גבורתי שאני מייסרם על ידי האומות...". על פי פירוש זה, יש הבדל בין הפורענות שתבוא בפעם הזאת לבין פורענויות קודמות "אני נפרע מהם בפעם הזאת...". רד"ק (ר' דוד קמחי. חי בין השנים 1235-1235. ראו עליו אצל ראק, שם, עמ' 199–211) בפירושו לפסוק כותב: "לכן: אמר האל : לכן הנני מודיעם: לאלה שאינם רוצים לשוב, כי בפעם הזאת אודיעם את ידי כי שמי ה....".מדברי שני המפרשים האלה ובמיוחד מדברי רד"ק נראה כי הדגש בדברי הפורענות של הנביא הוא אכן על "הפעם הזאת", לעומת פעמים קודמות. הפעם – בניגוד לפעמים קודמות – אודיעם את ידי ואת גבורתי.הביטוי 'בפעם הזאת' (שנמצא ב 4 פסוקים נוספים, מלבד פסוקנו) מוכר לנו גם מן ההתראה שלפני מכת הברד בספר שמות: "כִּ֣י׀ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת־כָּל־מַגֵּפֹתַי֙ אֶֽל־לִבְּךָ֔..." (שמות ט, יד). ר"ע ספורנו (חי במאה ה–16 באיטליה. ראו עליו אצל ראק, שם, עמ' 297–318) בפירושו לפסוק, מתייחס למיוחד שבמכת הברד, לעומת המכות הקודמות שבאו על המצרים, ואלו דבריו: "כי בפעם הזאת – בזה המין השלישי מהמכות באויר. אני שולח את כל מגפותי... כל אחת מאלה שאשלח תהיה בלב כולכם גם אחר שתסור כי גם אחרי כן תרגישו בהיזק נמשך ממנה בקלקול הצמחים והמזונות ובחולי הגוף... אבל מהמכות הקודמות לא נמשך היזק מבואר אחר שסרו".ר"ע ספורנו עומד על ההיזק המיוחד ארוך הטווח שייגרם כתוצאה ממכת הברד. אין מדובר רק בנזק לטווח קצר, אלא בנזק ארוך טווח שתוצאותיו יורגשו היטב גם לאחר שהמכה כבר תחלוף מן העולם. מכה זו, הברד היא "המין השלישי מהמכות באוויר (ייתכן שרומז בדבריו לכך שמכת הברד היא התחלת הקבוצה השלישית של המכות הנרמזות בסימן שר' יהודה היה נותן במכות מצרים כמפורש בהגדה של פסח: דצ"ך עד"ש באח"ב. האות ב במילה באח"ב רומזת למכת הברד). על פי הדברים האלה, נראה כי גם בפסוקנו מכוון הנביא להדגיש משהו יוצא דופן שיקרה בפעם הזאת, בניגוד למה שארע בפעמים קודמות. פרשנות זו לפיה בפעם הזאת יקרה משהו חריג ומיוחד עולה גם מפיסוק הטעמים לפסוק שבהפטרתנו. המילה 'מֽוֹדִיעָ֔ם' מוטעמת בזקף, וכן המילה 'הַזֹּ֔את' כבר ראינו כי על פני כלל הטעמים המתרדפים, כוח הפסקו של המפסיק הראשון גדול מכוח הפסקו של המפסיק השני. על כן, על פי פיסוק הטעמים, יש לקרוא את הפסוק: "לָכֵן֙ הִנְנִ֣י מֽוֹדִיעָ֔ם: בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֔את אוֹדִיעֵ֥ם אֶת־יָדִ֖י וְאֶת־גְּבֽוּרָתִ֑י...". יש ייחוד לפעם הזאת, לעומת הפעמים הקודמות.לסיכום: עמדנו הפעם על הכלל, לפיו כאשר באים בזה אחר זה שני מפסיקים זהים, כח פיסוקו של הראשון גדול מכח פיסוקו של השני. לכלל זה יש השלכה על פירוש הפסוק. המחשנו כלל זה באמצעות פסוק מן ההפטרה לפרשת ואתחנן והראנו כי קיימת התייחסות מפורשות לעניין זה בדברי ר יוסף אבן  כספי לפסוק.  על פי דרך זו  הראינו כי פירושיהם של  רד"ק ושל ר' יוסף קרא לפסוק   "לכן הנני מודיעם..." שבהפטרת פרשתנו מתאימים לפיסוק הטעמים.שבת שלוםטיפ שבועי להפטרת בחוקותי תשפד.docEdit Post Text